חגים ומועדים וימים מיוחדים

ב"ה

 

שאלה:

 

להגאון האדיר וכו' רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

הנה חקר בני הגאון רבי שלמה הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס "אשר לשלמה", במי

 

שיש באפשרותו לסכך את הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים בסכך משנה שעברה, או

 

להמתין לסכך חדש ומהודר יותר, מאי עדיף טפי, לסכך מיד במוצאי יום

 

הכיפורים, דזריזין מקדימין למצות, כמו שכתב הרמ"א (סימן תרכד, וסימן

 

תרכה) ד"מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל

 

יחמיצנה", או דלמא עדיף להמתין לסכך המהודר.  ?

 

 

 

בברכת כהנים באהבה כעתירת

 

גמליאל הכהן רבינוביץ

 

מח"ס "גם אני אודך"

 

ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.

 

 

תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א:

 

לכבוד הרב שלמה   הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס "אשר לשלמה",

 

שלום וגמח"ט

 

ידועה המחלוקת האם מעלת זריזים מקדימים למצוות עדיפה על פני הידור במצוה.

 

לדעת התרומת הדשן סי' ל"ה זריזין מקדימין למצוות נאמר אף במקום שאם יאחר את המצוה יוכל לקיימה יותר מן המובחר, לפיכך אמרו שאף על פי שמצות יבום קודמת למצות חליצה, וכן שמצוה על גדול האחים לייבם או לחלוץ ואם לא רצה חוזרים על שאר האחים, אך אם אחד משאר האחים לא רצה לחלוץ ותלה בקטן עד שיגדיל וייבם, או שתלה בגדול האחים עד שיבוא ממדינת הים, אין שומעים לו, שאין משהים את המצוה, אף על פי שתיעשה אחר כך יותר מן המובחר.  והתרומה"ד עצמו בסי' לה הביא שיש סוברים שלא אמרו שאין משהים את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר אלא במקום שיש לחשוש שתפסד המצוה לגמרי על ידי שישהו אותה, כגון ביבום, שיש לחוש שמא ימות הקטן לפני שיגדיל, או שלא יוכל גדול האחים לבוא ממדינת הים, אבל במקום שאין לחשוש שתפסד המצוה, כגון ממדינה למדינה בארץ ישראל שקרוב הדבר שיבוא, יש להשהות את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר, לפיכך כתבו שהרואה לבנה בחידושה בימי החול וליל מוצאי שבת הקרוב הוא קודם עשרה ימים בחודש, שאפילו אם יהיה מעונן בו ובארבעה לילות אחריו, עדיין יש זמן לברך עליה עד חמשה עשר, יפה להמתין ולברך עליה במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים, אבל אם ליל מוצאי שבת הקרוב הוא אחרי עשרה ימים בחודש, שאם יהיה מעונן בו ובארבעה לילות אחריו יעבור זמן הברכה, אין להמתין עד מוצאי שבת, שכל מקום שראוי להסתפק שתעבור המצוה אין משהים אותה כדי לעשותה יותר מן המובחר, ואינו דומה לדין של אין מעבירין על המצוות, אפילו כדי לעשות מצוה אחרת יותר חשובה, שכאן נעשית אותה המצוה עצמה באופן יותר משובח. וכן כתבו אחרונים שאם יש לו ארבעה מינים כשרים ואינם כל כך מהודרים ויכול לקיים בהם עכשיו מצות נטילת לולב, אם ברור לו שיביאו לו אחר כך יותר מהודרים, יש לו להמתין כדי לקיים מצוה מן המובחר. וכן היוצא לדרך והגיע זמן תפלה, אף על פי שמן הדין יכול להתפלל בדרך הילוכו ואינו מחוייב להתעכב מלהתפלל עד שיגיע למחוז חפצו כדי להתפלל שם מעומד, כיון שעכשיו הוא פטור מן העמידה, מכל מקום כדי לקיים מצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד אם ידוע לו שיהיה לו שם מקום מיוחד שלא יבלבלוהו, ואין בזה משום זריזין מקדימין למצוות, כיון שמתכוון לקיים מצוה מן המובחר. ולפיכך יש מן האחרונים שמחלק, שלא אמרו שאין משהים את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר אלא לזמן מרובה, שחוששים שמא ימות, אבל לזמן מועט מותר להשהות. ויש חולק וסובר שאין חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה, אלא כל שודאי לו שתבוא לידו מצוה מן המובחר מותר להשהות, שגם זה זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרפת למעשה, והחשש שמא ימות הוא חשש רחוק, שכל שחשב לעשות מצוה מן המובחר ונאנס מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, וביבום שאין משהים אין הטעם משום חשש מיתה, אלא שבעצם הדבר ספק אם יבוא לידי מצוה, כי שמא לא ירצה לייבם שאי אפשר לידע דעתו. ויש מוכיחים מדברי ראשונים שלעולם אין משהים את המצוה כדי לקיימה יותר מן המובחר, אפילו במקום שאין חשש לביטול המצוה.   עי' בכל זה בארוכה באנצפ"ת ערך זריזין מקדימין.

 

 

 

בברכה

 

שמואל ברוך גנוט