חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – פרשת ברכה – שמחת תורה
- פרטים
- קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת
- פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:39
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 740
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ברכה – שמחת תורה
במה מסיימת התורה?
מסופר על הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן, שפעם היתה בתו חולה מאוד, וכשנכנס להקפות בליל שמחת-תורה כדרכו בשמחה גדולה, נגשו ואמרו לו לבקש רחמים עליה כי מצבה אנוש.
פנה הצדיק כלפי מעלה, ואמר:
רבונו של עולם!
- צוית לתקוע בשופר בראש-השנה, ומאיר'ל תקע;
- צוית לצום ביום-הכיפורים, ומאיר'ל צם;
- צוית לישב בסוכה בחג-הסוכות, ומאיר'ל ישב;
והנה עשית את בתו של מאיר'ל חולה, וצריך מאיר'ל לקבל את הדבר בשמחה, כי "חייב אדם לברך . . כשם שמברך על הטובה" ופירשו בגמרא (ברכות ס, ב) "לקבולי בשמחה",
אבל רבש"ע, הרי יש הלכה פסוקה (מו"ק ח, ב) "אין מערבין שמחה בשמחה"!
ותיכף התחילה החולה להזיע בזיעה מרובה והתרפאה...
(סיפורי חסידים לרש"י זוין, מועדים – שמח"ת, סיפור 219, בשם החסיד רבי אשר, שאר-בשרו של אדמו"ר הצמח-צדק מליובאוויטש)
~~~
בשמחת תורה משלימים לקרוא את התורה כולה. מן הראוי איפה להתבונן בפסוק האחרון של התורה: "לכל האותות והמופתים ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל", מפרש רש"י: "לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם . . והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר 'אשר שברת' – יישר כחך ששברת".
ותמוה, הרי ידוע הכלל (ברכות יב, א) "הכל הולך אחר החיתום" ולכן נהוג לסיים בדבר טוב, ואיך זהשכל התורה כולה מסתיימת ב"לעיני כל ישראל" – ששבר את הלוחות לעיניהם? ובסיום זה אנו שמחים בשמחת תורה?
ויובן זה בהקדם טעם שבירת הלוחות, כפי שרש"י מביא בפ' תשא (לד, א) שהוא משל למלך שהניח ארוסתו עם השפחות ויצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, שאם יאמר המלך להורגה אומר לו "עדיין אינה אשתך" – כך משה רבינו שבר את הלוחות (הכתובה) כדי שבנ"י לא יתחייבו.
ולפי זה מובן, שכאשר מתארים את גדלותו של משה רבינו בסוף התורה "לכל האותות והמופתים גו' אשר עשה משה" – הרי ה'מופת' הכי גדול של משה הוא שלא זו בלבד שהסכים למסור את נפשו עבור כלל ישראל ("מחני נא") אלא שגם הסכים לשבור את הלוחות שקיבל מידי הקב"ה בעצמו, כדי להגן על בני ישראל, ואיזה מבנ"י – כאלה שהיו במצב ירוד כ"כ שנכשלו בחטא העגל!
ובזה מדוייק לשון רש"י "שנשאו לבו לשבור הלוחות", ולא כתב "עלה בדעתו" וכדו' – כי נשיאת לב מראה על רגש הנדיבות לעניין טוב כמפורש בנדבת המשכן (ויקהל לה, כא) "כל איש אשר נשאו לבו" ללמדנו שמשה עשה את זה מגודל רגש אהבת ישראל שבערה בלבו.
וזוהי השמחה הגדולה בסיום התורה, שאנו שמחים שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, עד כדי כך – שחיינו קודמים אפילו לתורה בעצמה וללוחות שהיו "מעשה אלקים"!*
חג שמח ושבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לד, ברכה (עמ' 217 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הסגנון בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קסו. וראוי לכל מי שעתותיו בידו לעיין בגוף השיחה כי כאן הובא רק תמצית שבתמצית ואין תחליף ללשונו הזהב של הרבי והערותיו המחכימות בשוה"ג, המרחיבין דעתו של אדם כפתחו של אולם.
______________
*) אלא שעדיין ניתן להקשות, הניחא לגבי משה, אבל הרי בשבירת הלוחות מסיימים את התורה ולגבי התורה עצמה הרי זה היפך השבח, כי הרי שבירת הלוחות הוא "ביטולה של תורה" (מנחות צט, ב)?
ונקודת הביאור בזה, ע"פ מש"כ בתנא דבי אליהו רבה (פי"ד) "שני דברים יש בעולם כו' תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם כו' אבל אני אומר ישראל קדמו" היינו שהתורה נבראת בשביל ישראל (ועיי' ג"כ בראשית רבה בתחילתו).
ומאחר שכל בריאת העולם היא רק בשביל ישראל, מובן, שאם אין כאן בנ"י (או שאין בנ"י יכולים לקבל את התורה) – שוב בטל הצורך במציאות התורה כביכול, ולכן שבר מרע"ה את הלוחות.
ונמצא שאדרבה – אליבא דאמת שבירת הלוחות היא כבודה של תורה כיון ששלמות ותכלית התורה היא רק בשביל ישראל. ודו"ק.