מאמרים

ברכת השבת לשומריה / סיפור

ברכת השבת לשומריה / סיפור

מתוך: שבת המלכה מקור הברכה - הרב לוגאסי שליט"א



אמר ה"חפץ חיים": כמה נואלו אותם קטני אמנה המאחרים לקבל את השבת וממהרים לצאת ממנה. והסביר: הרי כל ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה שנתקלל אדם הראשון "בזעת אפיך תאכל לחם". רק השבת לבדה יצאה מכלל הקללה, והקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו בירך את היום הזה וקידשו.

האנשים שמוח בקודקודים ממהרים להיכנס אל השבת על מנת לזכות בברכתה, ומאחרים לצאת כדי שלא יכנסו מהרה תחת קללת ששת ימי המעשה. אשרי מי שזוכה להבין זאת ומשתדל להגדיל כמה שיותר את הזמן של השפעת ברכת ה' הבאה ממילא לשומר שבת – מסיים ה"חפץ חיים" את דבריו.

בספר "הדעה והדיבור" (ח"ג) מספר הגאון ר' זלמן סורוצקין זצ"ל כעד ראיה:

בעיר ז'טיל [שבה כיהן הגר"ז כרב עיר] היה בחור בן טובים שקנה מונית והתפרנס מהסעת נוסעים שבאו ברכבת אל העיר ובחזרה. אט אט החל לאחר ביום שישי ולהקדים ביציאת השבת, עד שחילל שבת בפרהסיא. כל המחאות לא הועילו. הרב קרא לו, נזף בו והתריע בו – ולשוא. הצעיר בשלו! הבטיח להטיב דרכיו ולא קים. אביו, יהודי מוכה חולי ומדוכא ביסורים, היה עסוק במדויו והעלים עין ממעשיו.

יום אחד שהה הגר"ז בוילנא בכינוס של רבני ליטא בעניני חינוך, שנערך בראשותם של ה"חפץ חיים" והאחיעזר. כשעמדו לנסוע למקומם, התברר להגר"ז שה"חפץ חיים" נוסע באותו קרון, בדרכו חזרה לראדין. הגר"ז הביט בעד חלון הקרון, והבחין באבי נהג המונית, חבוש ומדדה על מקלו, מתקדם לעבר הקרון...

הרב פנה אליו לשאלו לשלומו: האם החלים כבר, האם הרשוהו הרופאים לשוב לביתו? לא, ענה האיש, הוא טרם החלים, ואינו שב לביתו – הוא חפץ לנסוע ברכבת זו לראדין, אל ה"חפץ חיים". חלום חלם בלילה, ובחלומו עומדת לפניו סבתו שנפטרה זה מכבר, עומדת וקוראת: "רב לך לבלות בבתי חולים, לשוא תחפש תרופה למכתך אצל הרופאים. קום וסע אל ה"חפץ חיים", התברך מפיו ותרפא ממחלתך" – והנה הוא כאן, מוכן לנסוע לראדין.

הרב השתומם לשמע החלום, ובישרו שאין עוד צורך לנסוע לראדין – ה"חפץ חיים" נמצא כאן לפניו, בקרון ממול! החולה התרגש מאוד. הוא ראה בכך אות משמים המאמת את חלומו. הוא דידה אל הקרון – ומצא את ה"חפץ חיים" עומד בתפילתו וכל הקהל עוקב בנשימה עצורה אחר המשפטים הברורים והמתחטאים היוצאים מפיו. עוד הוא עומד ומאזין לתפילה, נצנץ במוחו של הרב מז'טיל רעיון. הוא קרא החוצה לרבי הילל גינזבורג, בעל נכדתו של ה"חפץ חיים", וסיפר לו על פרצת המונית מחללת השבת. הוא ביקש מרבי הילל לספר על כך לחפץ חיים בטרם יגש אליו החולה, וה"חפץ חיים" יוכל לדרוש ממנו לתבוע מבנו לשנות את דרכו.

רבי הילל הסכים, שבו אל הקרון – ועיניהם חשכו. ה"חפץ חיים" סים כבר את תפילתו, והחולה כבר עומד לצידו ומבקש את ברכתו. הם איחרו את המועד. בלית ברירה עמדו והקשיבו לסיפורו של האיש על מחלתו וחלומו, אודות הסבתא שדחקה בו לבקש את ברכתו של ה"חפץ חיים".

ה"חפץ חיים" שמע זאת והזדעזע: "מי יתן לך ברכה – ישראל מאיר? וברכתו, כסבור אתה, תועיל? חלילה! יודע אתה ביד מי הברכות, למי הן מסורות? לשבת קודש. השבת התברכה מה', והיא מקור הברכה, ומדוע תבקש ממני ברכה?"

לרגע שתק ה"חפץ חיים" והוסיף: "מדוע לא? אם תשמור שבת כהלכתה ותקבל את ברכתה, יאציל לך גם ישראל מאיר ברכה, בל אם אינך חפץ לשמור שבת, וכסבור אתה שדי לך בברכתו של ישראל מאיר – זה לא יתכן, בתי אפשרי, אין זה בכוחי"...

לאחר הפסקה נוספת אמר: "שמא תאמר, שאתה שומר את השבת, וראוי אתה לברכה – ראה מה נאמר בתורה: "לא תעשה כל מלאכה אתה, ובנך, ובתך"... אזהרה זו לא מצינו דוגמתה בשום מצוה בתורה. הן לא נאמר לא תאכל בשר בחלב אתה ובנך ובתך, תניח תפילין – אתה ובנך ובתך. רק בשבת נאמר לשון זה, בשבת האב אחראי בעד בניו, ואם אתה משמר את השבת,

אבל בנך – נוסע בשבת...

ובתך – סורקת את שערה בשבת...

לא תוכל לקבל את ברכת השבת, וגם ישראל מאיר לא יוכל להעניק לך את ברכתו..."

ה"חפץ חיים" סיים את דבריו, והאב התיפח בבכי והבטיח כי בנו לא יסע עוד שבת ובתו תחדל מלסרוק את שערה, ואז נאות ה"חפץ חיים" לברכו!

וכמובן שהאחריות על האב הוא כאשר בידו וביכולתו למנוע את בניו ובנותיו מחילול שבת.