סיפורים לכבוד שבת

 

 

"געואלד! הצילו!

מאה אלף יהודים נהרגים כאן בכל שנה. בכל שנה! למה שותקים????

צריך לקום ולעצור את האסון הזה. צריך לזעוק. לקום ולעשות מעשה. געואלד!"

 

תלמידי ישיבת רבי חיים ברלין בברוקלין נעצרים המומים. הם מביטים בנח וינברג חברם, המתמיד של הישיבה, ולא מבינים שום מילה. 

 

"פרצה מלחמה בארצות הברית ולא שמענו עליה?"

 

עיניו של הנער בוערות. קולו מתגבה. 

 

"כן, פרצה מלחמה. היא שקטה ובלתי נשמעת אבל היא קיימת... בכל שנה מאבד עם ישראל מאה אלף בנים ההולכים ומתרחקים ממבועי התורה. והלא אמרו חז"ל גדול המחטיאו יותר מן ההורגו",

 

"אה... אתה מתכוון לזה? אבל מה אנחנו כבר יכולים לעשות?"

 

"המון!"

 

"מה אתה מתכנן נח'קה, אה?"

 

"יש לי חלום גדול. אני רוצה להקים צבא. צבא האמונה יקראו לו.  בצבא הזה יהיו החיילים בנים שחזרו הביתה. הם ייצאו למלחמה על כל נשמה אובדת. הם יקימו את הצבא של הדור הבא. וגם הצבא הזה ימשיך להילחם. עד שכלל ישראל יחזרו בתשובה..."

 

הנערים משכו בכתפיהם. אחרים חייכו בסלחנות. "נו נו.... חלומות יפים אתה חולם".

 

"זה לא יישאר בגדר חלום", קרא הנער בקול חנוק.

 

 

האניה מפליגה על החלום

 

הנער נח וינברג, בנו של הרה"צ רבי מתתיהו וינברג, נכד יסוד העבודה מסלונים, לא נבהל. הוא המשיך בסדרה הלימוד היפים שלו,  שעליהם לא ויתר. עמוק אל תוך הלילה, בתוך שלוש השעות שנותרו לו לשינה, משרטט לו הנער חלום יקר.

הקו הראשון נוטה לעבר ארץ ישראל. הוא ייכנס אל הקודש פנימה ויתייעץ עם מאור הדור מרן החזון איש, כיצד להגשים את החלום.

מחירו של כרטיס הטיסה היה יקר מדי, ונח החליט לרכוש כרטיס הפלגה בים.

מימיו של הים התיכון לוחכים את שולי האניה. נח מביט אל קו האופק. חלומו הולך ומתקרב.

ואז מגיעה הבשורה המרה אל קצין הקשר של האניה. 

 

"אבל עוטף את ארץ ישראל. החזון איש נסתלק לבית עולמו".

 

לבו של נח נקרע. הוא מבקש לחזור הביתה, אבל האניה ממשיכה בהפלגה.

 

ימים אחדים אחר כך מנשק נח וינברג את עפרה של ארץ ישראל. בעצתו של אחיו הוא נותר ללמוד את תורתה של ארץ ישראל בישיבת מיר בירושלים.

 

לא. החלום לא טבע במימי הים. הוא עלה והסתפג עם הנער בירושלים, וקוי המתאר שלו עמדו להישלם.

 

יום אחד נכנס האדריכל הצעיר אל חדרו של ראש הישיבה, לבו נרעש, החלום בידו. 

הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל הביט אל תוך עיני התלמיד. הוא מצא בהן אש לוהטת.

 

"האם אתה מאמין שתוכל?"

"אני מאמין".

הוא לחץ את ידו של הנער. "התפקיד שלנו כבני תורה הוא להיות שקועים בעמל התורה כאן, בישיבה; זה הדבר שמשפיע יותר מכל כדי להרבות קדושה בעולם. אבל אם אתה מרגיש שהתפקיד שלך הוא ללכת לפתוח ישיבה - לך בכוחך זה ותצליח..."

 

המנוף מתחיל לחולל מהפכה

 

"מממה זה?"

עוברים ושבים נעצרים מול המבנה הקטן בגבעת רוקח. הם קוראים את השלט ומגחכים. ישיבה לבעלי תשובה. איזה שילוב משעשע. 

איזה חילוני בדיוק יכנס לישיבה? מה בדיוק יעשה שם, ילמד תורה?

באותם ימים צחיחים היה קשה למצוא יהודי חוזר בתשובה. גל החזרה בתשובה עדין לא הציף את הארץ.

ראשיתה של הישיבה היתה מצער, ואחריתה היתה עתידה לשגות (לשגשג) מאוד.

זו היתה למעשה אם הישיבות לבעלי תשובה. אחריה נולדו אור שמח, ישיבת התפוצות ואש התורה, סיורים בארץ הקודש שהשתתפו בהם למעלה מעשרת אלפים נערים מרחבים העולם, מרכזי הסברה ולמידה וסמינרים בארץ ובחו"ל. צבא של אמונה. 

 

התכנית המשורטטת קרמה עור וגידים. החלום התגשם. אש המפכה וסניפיה חתרו אל החזון. 

 

יום אחד שאל את הרב נח בן אחותו, הגאון רבי שמשון פינוקד: "יאמר לי דודי, מורי ורבי, איך הצליח להחזיר המונים בתשובה?"

 

"אני?" לא הבין מנהיג המהפכה, "האם אני מחזיר בתשובה? פעם ראיתי מנוף ענק הנושא קורות בטון במשקל אלפי טון. בפינה נראה פועל צנום האוחז בקצה קורת בטון, מסדר אותה היטב על מושבה למען תעלה אל מקומה שעל פיגומי הבניין הנבנה. הקדוש ברוך הוא, בעל המנוף, מחזיר את כלל ישראל בתשובה. אנחנו רק מסדרים קצת את הקורות בפינה. זה הכל..."

 

 

המערכה ממשיכה לבעור ולהבעיר

 

בניין ישיבת אש התורה נבנה סמוך למקום שממנו לא זזה שכינה מעולם. סמוך לכותל המערבי, שאליו נוהרים יהודים מכל העולם.

שליח מיוחד היה רבי נח מפקיד על משמרתו ברחבת הכותל. תפקידו היה להבחין ביההודים רחוקים ולומר להם מילה חמה. 

היה היה ניגש, מברר באנגלית מה השעה ופותח בשיכחה נעימה. אחר כך היה מציע לתייר לעלות לישיבה לארוחת צהריים או לקפה ועוגה. 

ושם, באש התורה, היה מצפה לו רבי נח, לרבע שעה של שיחה גורלית. לאחריה היתה מגיעה ההצעה. "תוכל להישאר כאן שבועיים, יקירי, להחליט לאן פניך מועדות..."

 

ג'קי, למשל, היה סטודנט מצטיין. הוא הגיע לירושלים לביקור קצר ו"קפץ" לכותל המערכבי. גם הוא עלה לישיבת אש התורה לביקור.

 

"אני מסתדר יפה עם ריבונו של עולם, לא צריך להפוך את החיים שלי. thank you".

"איך אתה מסתדר?" התעניין רבי נח.

"הנה, אתן לך דוגמה. לפני חודש נסעתי באופניים החדשים שלי בכביש אוטוסטרדה ענק במנהטן. לידי עברה משאית במהירות גבוהה. מההדף הגדול שלה הועפתי מן הגשר. צעקתי לאלקים שיציל אותו, והוא הציל. יצאתי ללא שריטה. אז אני מסתדר מצוין..."

"רגע. מי הפיל אותך אל מעבר לגשר?"

"אה... לא חשבתי".

"אותו ריבונו של עולם שהציל אותך, הוא שהפיל אותך. למה? אולי רצה שתחשוב על הקשר שביניכם. תוכל להישאר כאן במשך שבועיים ולחשוב על זה..."

השבועיים התארכו עוד ועוד. ג'קי נשאר. הוא התגייס לצבא האמונה. 

 

"Sorry. לא ראיתי כאן שום קדושה", הודיע בפעם אחרת ג'ף, תייר איטלקי קר מזג שהזדמן לשם אף הוא. 

"ואת בפופסטיק כן ראית?" בירר רבי נח. 

"את בפו.... ממממ?"

"לא משנה. אחר כך הסביר לך מהו בפופסטיק. אבל קודם תאמר לי, ראית אותו?"

"באמת. איך אני יכול לומר אם ראיתי אם איני יודע מה זה...."

"ומה היא קדושה אתה כן יודע?"....

גם ג'ף נשאר למשך שבועיים, רוצה לדעת מהי קדושה, וגם הוא שב לעמו...

 

בי"א באב תשס"ט נפטר רבי נח לבית עולמו. לימים הוציא בנו ממשיך דרכו, רבי יוסף הילל וינברג, כרך ובו שמותיהם של למעלה ממאה אלף יהודים שהושפעו ישירות מרבי נח וחזרו בתשובה.

מאה אלף יהודים. מאה אלף יהודים שאבדו ושבו לעם היהודי. כי רבי נח לא שאל מה לעשות. הוא עשה.