- פרטים
-
קטגוריה: הלכות שבת
-
פורסם בראשון, 02 אוגוסט 2020 00:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2586
דרוש גוי של שבת (?!)
החשמל נכבה, הטשולנט מתקרר, הפקק של המזגן קפץ, האם מותר לבקש מאחמד לבוא ולעזור לנו? * שריפה פרצה ברחוב הרי"ף. כיצד קראו התושבים לגוי לבוא ולכבות אותה? * אנו עורכים "קידוש" לרגל הולדת הבת והזמנו עובד רומני לנקות, לסדר ולהדיח כלים. האם מותר לנו להגיד לו לעשות הכל? * אזהרה: "גוי של שבת" אינו פתרון להרבה מקרים!!! * ובקרוב: "גוי של שבת" חינם – לכל יהודי שומר מצוות *
המדריך המקוצר להזמנת "גוי של שבת", במאמרו של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א * הלכות אמירה לנכרי *
שבת באמצע הלילה. המתמידים כבר עלו על יצועם ומדירה מספר 8 נשמעת מנגינת ה"שניים מקרא" של בעל הקורא ר' ירחמיאל. והנה אזעקת אחד הרכבים החלה לפעול בקולי קולות. איזה רעש נוראי!!
לפני שעה פרסה שבת המלכה את כנפיה הטובות על היקום כולו. במשפחת ניסמן הכל מוכן ומזומן לקראת שובם של אבא והבנים מבית הכנסת ושובן של הבנות מ"קבלת שבת". השולחן ערוך כהלכה, חלות השבת מדיפות ריח משובח וריח המאכלים העומדים על הפלטה (או ה"בלעך"...) מתערבים זה בזה וקוראים: "שבת היום להשם". ואז, לפתע, צנח לו פקק הגנרטור למטה והבית כוסה בעלטה סמיכה. חושך. מה יהיה עם התאורה ומה יקרה עם מאכלי השבת החמים?
שבת של חודש אלול, השעה 1 בצהרים ובחוץ 30 מעלות. החום מעיק, השרב כבד והלחות גבוהה, ובבית משפחת יוסיפוב ששון ושמחה. אבא מסלסל בקולו בשירת "יום שבתון אין לשכוח" ויוסי אומר דבר תורה נפלא, ששמע בתלמוד תורה. אמא מחלקת חתיכות אבטיח קר, ואז נכבה לו המזגן בפתע פתאום. אבא ניגש לבדוק את שעון השבת ולתדהמתו הוא מבחין שהשעון מכוון כך שהוא יכבה כעת, ב- 1 בצהרים. כולם מתחילים לנטוף זיעה והחום הכבד מעיק. מה עושים?
ישנם מספר נכרים המצויים בעיר, המשמשים כ"גוי של שבת". במשך תקופה ארוכה ניתן היה להיעזר בשירותי הנכרים ששמרו על שער הכניסה לעיר. בביהמ"ד "תפילה למשה" ישנו נכרי העומד לרשות הציבור, כך גם ב------------- וב--------------. גם בחלק ממוסדות התורה בעירנו עובדים נכרים בשבתות והם עושים מלאכות בשבת במוסדות התורה הללו ולעיתים אף מוזמנים לבקר בבתים בסביבה ולסייע כ"גוי של שבת". אך מה מותר ומה אסור? האם מותר למשפחת ניסמן להזעיק "גוי של שבת" כדי להרים את הפקק שנפל? האם משפחת יוסיפוב היקרה יכולה להזמין נכרי, כדי שיסדר לה את שעון השבת והם לא יאלצו לסבול מהשרב המעיק?
הלכות "אמירה לנכרי" הינם הלכות סבוכות ומורכבות ביותר. אלו שסבורים שגוי יכול לעשות הכל בשבת, אם רק נרמוז לו ולא נאמר לו במפורש לעשות מלאכות שבת בעבורנו- טועים טעות מרה וגדולה. יהודים רבים "משלנו", יראים ושלמים, משתמשים בשירותי נכרים על כל צעד ושעל, והם עוברים על איסורים בשבת קודש, מחוסר ידיעה. בעיני ראיתי גם כיצד עובדים גויים בישיבות ומוסדות תורה עושים בשבת מלאכות-שבת עבור בני הישיבה, במקרים שההלכה אוסרת להשתמש בהם ולאפשר להם לעשות מלאכות שבת בעבורנו. התופעה נפוצה ושכיחה במקומות רבים וחשובים ובני עליה ובני תורה יקרים נכשלים בה, מחוסר ידע, וחבל, חבל מאד.
-- נתחיל מהתחלה. מלבד איסור "אמירה לנכרי" ואיסור רמיזה לנכרי, לעשות מלאכה האסורה בשבת, אסרו חז"ל גם להנות ממלאכה שגוי עשה עבור יהודי, אף באופן שהיהודי לא ציווה אותו לעשותה. המשנה במסכת שבת (קכא, א) אומרת שאפילו במקום דליקה, שכל ממונו של האדם עלול להיאבד, אסרו לומר לנכרי לכבות את האש. רבנו הגר"א מוילנא זצ"ל כתב שכל יהודי חייב למסור את כל ממונו ולא לעבור על איסור "אמירה לנכרי". אסור מדרבנן לומר לנכרי לעשות מלאכה בשבת (וישנם הסוברים שדרשת חז"ל בענין זה היא דרשה גמורה מהתורה, עיין סמ"ג ל"ת ע"ה ובב"י סו"ס רמ"ד). איסור זה נאמר בין במלאכה האסורה מהתורה ובין במלאכה האסורה מדרבנן, שאסור לנו לומר לגוי לעשות מלאכה בעבורינו, בין מלאכה מהתורה ובין מלאכה מדרבנן. אסור גם לומר לנכרי ביום חול שיעשה מלאכה בשבת, ואסור לומר לו שיעשה מלאכה במוצאי שבת (שולחן ערוך סימן ש"ז ס"ב ומשנ"ב שם).
כאשר יהודי עבר על האיסור, והורה לגוי לעשות מלאכה בשבת, כמו למשל להדליק אור בחדר חשוך לחלוטין, אסור לכל אדם להנות מהאור בשבת, גם אם היהודי היה שוגג, ועל היהודי לצאת מביתו ולא להנות מהאור ובמוצאי שבת יכול הוא להנות מהאור רק לאחר שיעבור שיעור "כדי שיעשו". ואולם שעבר וציווה על הגוי לכבות את האור בחדר, מותר לישון ולהשתמש בחדר זה. (ובהמשך נסביר בס"ד את ההבדל בין שקראנו לגוי להדליק אור, לבין שקראנו לו לכבות את האור).
והנה הלכה חשובה ויסודית בהלכות השימוש בנכרי בשבת, הלכה שרבים לא יודעים אותה. ישנו איסור אמירה לנכרי, בה נאסר עלינו לצוות במפורש על הגוי לעשות לנו מלאכה בשבת, והותר לנו, במקרים מסוימים, לרמוז לו לעשות בעבורנו מלאכות (כפי שנראה בהמשך). ואמנם ישנו איסור נוסף, והוא האיסור להנות ממלאכה הנותנת הנאה חיובית ליהודי, שהגוי לא צריך ולא נהנה ממנה, אלא רק היהודי. איסור זה נאמר רק בהנאה חיובית, כמו למשל שהגוי מדליק לנו את האור או את המזגן, אך לא במקרה שאנו נהנים מההעדר שנוצר בעקבות מלאכת הגוי (לדוגמה: כשהאור בחדר מפריע לנו לישון, והגוי כיבה את האור. הנה אנו נהנים מהחושך, שהגיע ע"י מעשה הגוי, ואת החושך הרי לא יצר הגוי, כי הוא רק סילק את האור).
מסיבה זו, גם אם אנחנו רק רומזים לגוי, או כשהגוי הגיע בעצמו והדליק לנו את האור שנכבה, או כשהכין בעבורנו כוס תה מהביל, במיחם מים שחימם, אסור לנו להנות מפעולת הגוי, בכל מהלך השבת. כן כן, אם הגוי הדליק בעבורנו תנור חימום, או אור (ולדעת האורחות שבת, גם הדלקת מזגן בכלל זה), אסור לנו להנות מהם כל השבת. ואמנם כאשר הגוי רק הוסיף לנו תוספת של הנאה, כמו למשל, כשהמזגן פעל כבר והנכרי רק הגביר את דרגת הקור או החום, או כשבחדר דלקה כבר תאורה והגוי הוסיף תאורה נוספת, במקרה כזה, כשהגוי עשה את המלאכה באופן המותר, מותר לנו להנות ממעשיו.
לרמוז לעבדול- לא להגיד
כתבו הפוסקים שלמרות שנאסרה אמירה לנכרי, אך אם האמירה אינה נאמרת במפורש, אלא רק ברמז, מותר הדבר באופנים ומקרים מסוימים, ולכן מותר לרמוז לגוי ברמז שאינו בדרך ציווי, כמו כשאומר למחמוד "אינני יכול לישון ככה, כשהאור דולק בחדר", ומחמוד מבין ומכבה את האור. כשם שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, כך גם אסור לקרוא לו לבוא לביתו, למרות שהגוי יבין מעצמו לעשות את המלאכה, מפני שעצם הקריאה לביתו נחשבת לציווי. ולכן, כשאנו רוצים להזמין "גוי של שבת" אלינו הביתה, עלינו לספר לו סיפור ולומר לו כך: "האור בבית שלנו דולק וקשה לנו להירדם כך", וזהו, כעת הגוי יבין מעצמו שעליו להגיע אלינו ולסדר את הענינים.
אז לסיכום: אסור לומר או לרמוז לגוי לעשות בעבורנו פעולה שיש בה הנאה חיובית בעבורנו, כמו להדליק אור בחדר חשוך, או להדליק לנו מזגן, כשאין מזגן נוסף בחדר והבית חם ולוהט. וכל זה אסור גם כשהנכרי עושה את הדברים האלה מעצמו. ואולם במלאכה שאנו נהנים ממנה באופן שלילי, כמו כשקר לנו יותר מדי מקור המזגן והגוי של שבת מכבה אותו בעבורנו, כשחם לנו מידי מהתנור והגוי מכבהו או כשהגוי מכבה את האור שהילד הקטן שלנו הדליק בטעות, מותר לנו להנות ממעשה הגוי, ומותר לנו לרמוז לו בדרך סיפור שידאג לנו. ומה קורה אם שפרהל'ה הקטנה הדליקה בטעות את הטייפ ומנגינות עליזות של "שלום כיתה א'" מנסרות בחלל ומפריעות לנו ולכל השכנים? – עדיף לכסות אה הרשמקול בשמיכות כדי שלא ירעיש לנו, ואם אין די בזה ועדיין הרעש מוגבר, מותר לרמוז לגוי, בדרך סיפור, לכבות את המכשיר, ויאמר לו: "הרעש מהטייפ מפריע לנו". מסיבה זו מותר לרמוז לגוי בדרך סיפור שהאזעקה של הרכב החלה לפעול ושעליו לנתקה.
מתי מותר לקרוא לגוי של שבת?
אז רגע, האם, בעצם, מותר לקרוא לגוי ולרמוז לו רק במקרה של כיבוי מכשיר ולא של הדלקתו? לא, ישנם היתרים במקרים שונים, אך חשוב להדגיש שמכיוון שהלכות "אמירה לנכרי" ו"הנאה ממעשה נכרי", תלויים בהרבה דינים וסברות, לכן אסור לו לאדם שלא למד את הנושא היטב, לפסוק בעצמו, ועליו לשאול מורה הוראה בכל פעם שהוא חפץ שעבדול או יאנג צ'י טאנג יגיע לביתו.
לצורך חולה שאין בו סכנה או לצורך ילד קטן הנצרך לדבר ביותר, מותר לומר לנכרי, אפילו במפורש, לבוא ולעשות מלאכה בשבת. לכן מותר להזמין גוי כשהקור גדול ומקפיא ולבקשו שידליק תנור חימום, ש"הכל חולים אצל צינה" ואמירה לנכרי מותרת אף לצורך חולה שאין בו סכנה.
אם החשמל התנתק והמקפיא מלא במוצרים שהילדים הקטנים צריכים אותם, מותר לקרוא לגוי להדליק את המקרר. וישנם הסוברים שאף מותר להזמין גוי כדי שידליק מזגן כאשר החום גדול ומעיק משום שכשם ש"הכל חולים אצל צינה", כך כולם נחשבים ל"חולים" למול חום קייצי ושרבי (כך סובר ה"מנחת יצחק", ואולם ישנם החולקים עליו), ובפרט שגם הילדים הקטנים סובלים לשבת בבית ללא מזגן.
ישנו היתר נוסף להשתמשות ב"גוי של שבת" התאילנדי או המוסלמי "שלנו", והוא שמותר לרמוז, אף בדרך ציווי, לגוי, כאשר אדם בהול על ממונו. לכן אם פרצה שריפה העלולה לגרום לנזק ממוני, ואין בשריפה חשש של פיקוח נפש, אסור לומר במפורש לגוי לכבות את הדליקה, אך מותר לקרוא לנכרי ולומר לו: "כל מי שיכבה את השריפה לא יפסיד". טעם ההיתר הוא משום שאדם בהול על ממונו ואם לא היו מתירים חכמים לרמוז לנכרי לכבות את הדליקה בלשון זה שהוא רמז בדרך ציווי היה עלול הישראל להיכשל בעצמו באיסור. היתר זה שייך גם באופנים אחרים של חשש נזק הבא באופן פתאומי, כמו למשל, שאם החשמל התנתק והמקפיא גדוש ומלא במוצרים יקרים, אם החום בחוץ כבד באופן שהמוצרים עלולים להתקלקל, מותר לקרוא לגוי ולומר לו ש"כל מי שיחבר את זרם החשמל למקפיא – לא יפסיד" (והכוונה ב"לא יפסיד", הוא שנשלם לו על השרות שלו במוצאי שבת, כמובן...).
יש להדגיש שכשפרצה שריפה וישנו מצב של חשש לפקוח נפש, מותר גם ליהודים לכבות את הדליקה.
הגוי והבירה במשפחת קנייבסקי
ורגע רגע, לא שכחנו את משפחת ניסמן, שהחשמל כבה בביתם. האם נשאיר את משפחת ניסמן בלי אור כל השבת?...
אז שימו לב, בני משפחת ניסמן: נכרי שעשה מלאכה לצורך עצמו, מותר מן הדין לישראל להנות ממנה. אך פעמים שאסרו זאת חז"ל מחשש שאם היהודי יהיה רשאי להנות מהמלאכה, עלול הגוי להרבות במלאכה גם בשביל הישראל ולהגדיל אותה. אך זה, כמובן, שייך רק במלאכה ששייך שהגוי יגדיל אותה בשבילנו, היהודים, אך לא במלאכה שלא שייך להגדיל אותה, כמו ללחוץ על מתג החשמל, למשל.
לכן, גוי שבישל מים עבור עצמו, אסור ליהודי לשתות את המים שנשארו בקומקום, אם הגוי מכיר את היהודי והוא יודע שהוא זקוק למים חמים. כי במקרה שכזה חששו חז"ל שמא הנכרי יוסיף מים גם עבור ישראל ויהיה בזה איסור מן הדין. אבל אם הגוי הדליק אור בחדר לצורך עצמו, מותר לישראל להנות מהאור הזה, כי "נר לאחד נר למאה", והאור עוזר כמו שהוא לכולם, לגויים וליהודים כאחד. מסיבה זו מותר גם להנות מתנור או מזגן שהגוי הדליק לעצמו.
והנה, בני משפחת ניסמן, לה נכבה האור, שימו לב: ישנם פוסקי הלכה חשובים ונכבדים שהורו שבמקרה שברצונכם שנכרי ידליק לכם אור בבית חשוך, ביכולתכם להציע לגוי לבוא לבית ולאכול בו דבר מאכל או לשתות משקה וכיוצא בזה. הנכרי יבוא לבית, ידליק את האור מעצמו, כדי שיהיה לו אור בשעת שתיית הוודקה, ואז מותר לנו להנות לאחר מכן מהאור שהדליק. כך מובא בערוך השולחן שנהגו בזמנו וכך מספר מורי ורבי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, באלו הדברים: זכורני שסיפר לי אבי זצ"ל שפעם שכחו להדליק נרות בבית, או שהדליקו נרות והרוח כיבתה אותם. קראו לגוי ושאלו אותו: "אתה רוצה בירה?". השיב להם הגוי: "כן". שאלוהו: "ואיך תשתה בחושך?", והגוי הדליק את האור. וכשסיים לשתות את הבירה, כיבה את האור... שאלו אותו אם רוצה עוד בירה, ושוב הדליק את האור ושתה בירה, וכשסיים לשתות אמרו לו: "עכשיו אל תכבה את האור", ודבר זה, אומר מרן שליט"א, מותר היה להם לומר.
צורה זו של הזמנת נכרי מובאת כבר בתשובות המהרי"ל ומובאת ב"מגן אברהם", וכך הורה רבנו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שניתן לעשות.
ואולם, הערוך השולחן מדגיש שהיתר זה שייך רק כשאכן הגוי נהנה לשבת בחדר המואר ולשתות את הוודקה שאנו מציעים לו להנאתו. אך אם הגוי עושה את המלאכה לצורך היהודי, ולפעמים גם כשהוא יושב ואוכל בבית היהודי, הוא כלל אינו מרגיש בנוח, אזי אין בזה היתר, כיון שבמקרה כזה המלאכה נעשית עבור היהודי, והגוי אינו מגיע לכאן לצורך עצמו, ולכן עלינו להיזהר שלא לנהוג בהיתר זה אלא במקרה שהדבר ברור שהנכרי אכן שמח לאכול בבית היהודי.
לפני מספר שנים קפץ אצלנו הפקק של הגנרטור והבית הוחשך כליל. ניגשתי לגוי רוסי, שעבד אז בישיבה חשובה ואיכותית הסמוכה לביתי, ושאלתי אותו אם מתחשק לו לשתות אצלי משהו טעים... הגוי הרוסי הגיע, טיפס ארבע קומות ונכנס. הוא הדליק את האור ואני הצעתי לו קולה ומיץ, אך הרוסי הביט בי ברחמנות גדולה ושאל אם יש לי וודקה או יין. הצבעתי לו על בקבוק מיץ הענבים שלנו, "חובבי" יין שכמונו, והוא הביט בי בבוז תהומי... ואז נזכרנו שלא מזמן, בפורים, קיבלנו בקבוקי יין למשלוח מנות. פתחתי את הארון ושלפתי לו בקבוק יין (עם שם מפוצץ כל שהוא...). הרוסי שמח שמחה גדולה, אך כשביקשתי ממנו שיישב וישתה את הבקבוק כאן, יחד איתנו, הוא סירב ואמר שעליו למהר ולשוב לישיבה. אני התאכזבתי קשות, שהרי התברר שהגוי כלל לא רצה לשתות בביתנו את היין, ואם כן, הוא הדליק את האור רק לטובתנו.
ואולי, כך הרהרתי במחשבה שניה, הגוי הדליק את האור כדי למצוא את בקבוק היין החבוי שלנו, ולולא האור לא יכולנו לחפש לו את הבקבוק. מה דעתכם, תלמידי החכמים?
"קידוש" ובר מצווה בסיוע גוים
למשפחת פיינגבוים נולדה בת, בשעה טובה, שבועיים לפני ה"עליה לתורה" של בנם הבכור משה יוסף. הם החליטו לחגוג את שתי השמחות יחד, באולם החדש של בית הכנסת. הגבאי המסור הציע להם לשכור גוי, אחד מפועלי הבנין העובדים באזור, כדי שיסייע להם בסידור, במלצרות ובנקיון. לאחר ה"קידושא רבה" הכללי, התיישבו בני המשפחה המורחבת לסעודת שבת חגיגית ובסיומה ביקש הרב פיינגבוים מהגוי התאילנדי להדיח כלים. הגוי החל להדיח כלים בכיור של בית הכנסת והנה, כעבור רבע שעה, הבחינה אמא פיינגבוים שהנכרי משתמש במדיח הכלים החשמלי, שנתרם לאחרונה לאולם החדש. "הגוי הזה מדיח כלים במכונה!", הזדעזעה אמא, אך הרב פיינגבוים הרגיע אותה, והוא צודק. מדוע?
מפני שהאומר לנכרי לעשות בעבורו פעולה, שניתן לעשותה בדרך של היתר, וניתן גם לעשותה בדרך של איסור, אזי במקרים רבים אין בכך איסור. ולכן כשהיהודי אומר לגוי להדיח כלים והנכרי החליט להדיח אותם במים חמים או במדיח כלים, אין בכך איסור. אך במקרה שהדרך המותרת היא מעשה שקשה לעשותו, אין היתר לומר לנכרי לעשות את הפעולה הזאת על סמך זה שישנה אפשרות שיעשנה בהיתר, כיון שאותה אפשרות איננה סבירה, ונמצא שכשאומר לו לעשות את הפעולה, הרי זה כאומר לו לעשותה באופן האסור.
מסיבה זו מסתבר שאם מנהל העבודה בבית המלון אומר למוסטפה, עובד המטבח, להדיח את 3418 הכלים, בהם השתמשו אורחי המלון בסעודת ליל שבת, שהדבר אסור. מפני שההסתברות שמוסטפה יעמוד וידיח כמות אדירה כזו של כלים בידיו, שואפת לאפס. ולכן הדבר נחשב שכאילו מנהל העבודה אמר לו במפורש: "מוסטפה! תפעיל את מדיח הכלים!"... אך אם מוסטפה מחליט להדיח את כלי המלון במים חמים ולא במים קרים, זוהי זכותו. כי אין הכרח שהוא ידיחם דוקא במים חמים. (ובעניין הדחת כלים במים חמים ע"י נכרי, ראו עוד פרטי דינים בספרי ההלכה).
המתארח בבית מלון והוא שוהה בקומה שניה, למשל, מותר לומר לגוי להעלות את סעודת השבת לחדרו, כי הגוי יכול לעלות במדרגות לקומה נמוכה זו, ואם הוא החליט, על דעת עצמו, לעלות במעלית, זהו עסקו הפרטי, והוא מפעיל את המעלית לצורך עצמו. אך אם החדר נמצא בקומה גבוהה ולא סביר בכלל שהגוי יתחיל לטפס מדרגות על גבי מדרגות, יחד עם צרור מנות דלישס' טעימות וקנקני שתיה, אזי אין היתר לומר לו להביא את צרכי הסעודה לחדר, משום שזה נחשב כאמירה מפורשת לעשות זאת דרך המעלית.
עבדול מנקה את הרצפה
השולחן ערוך (סימן ש"ז ה') התיר לומר לנכרי לעשות מלאכה מדרבנן ("שבות דשבות") בשלשה היתרים. לצורך מצווה, במקום צער ומקצת חולי, או במקום הפסד מרובה של כסף. והנה דוגמה: בבית הכנסת נערך "קידוש" בהשתתפות מאות מתושבי העיר, יחד עם מאות זאטוטיהם החביבים, שדאגו לשפוך המון קולה ו"קריסטל" על הרצפה, שילבו חתיכות קוגל תפוחי אדמה מרוחים וקינחו את החגיגה בפופקורן לרוב. רצפת בית הכנסת כמעט התחננה באלם קול לשטיפה הגונה והגבאי המסור הזעיק את הגוי מהישיבה הסמוכה. וכעת נשים לב: אין איסור מהתורה בהדחת רצפה בשבת על ידי מגב (שאינו ספוג), אלא רק איסור דרבנן, אך השימוש במטלית וסחבה אסורה מהתורה, משום סחיטת הסחבה. ולכן אם רצפת בית הכנסת התלכלכה ביותר ויש צורך מצווה בהדחתה, מותר לומר לגוי להדיח את הרצפה על ידי מגב, והדבר נחשב ל"שבות דשבות" לצורך מצווה. ואם מוסטפה או קים צ'אנג יו יחליטו להשתמש בסחבה לצורך זה, אין איסור בדבר, כי הוא עושה זאת על דעת עצמו.
ולבעיה המתעוררת פעמים רבות בבתי ישראל. אלחנן בן ה- 12 הוא האחראי לכבות את נורת המקרר לפני שבת, אך יום שישי אחד אלחנן היה עסוק ראשו ורובו בענין "חשוב" כלשהוא והוא שכח לנתק את נורת המקרר. לדעתו של מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל מותר לומר לנכרי לפתוח את המקרר, כדי שנוכל להשתמש בו (ונדאג להשאירו פתוח, באופן שהנורה לא תכבה עם הסגירה. ומניסיון, מניחים מגבת עבה והנורה נשארת דלוקה...), אך הגרש"ז זצ"ל חזר בו מהיתרו, וכך נטה להחמיר גם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ואולם דעת האגרות משה ודעת מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהמנהג הפשוט בזה הוא לקרוא לגוי כדי שיפתח את המקרר (ונושא הוויכוח הוא האם הדבר נחשב ל"דבר שאינו מתכוין" ב"פסיק רישיה". וראו אורחות שבת פכ"ג הערה קל"ו בדברי מרן הגר"ש אויערבאך שליט"א בענין זה). וכמו כן מותר לומר לגוי לפתוח את ברז המים החמים, לצורך הדחת כלים וכדומה, למרות שאגב פעולה זו נכנסים מים צוננים אל הדוד ומתבשלים בו (מרן הגרש"ז אוירבעך זצ"ל), אך במערכת חימום המופעלת על ידי שלהבת גז או גופי חימום, הנדלקים בשעת פתיחת המים, אין מקום להיתר זה, שהרי הפותח את הברז מתכוין להבערת האש, כדי שיתחממו המים (אורחות שבת).
הפועל הסיני מתקן את העירוב
שבת באלעד, 11 בבוקר, וגבאי בתי הכנסיות מכריזים, בהוראת המרא דאתרא, שעל הציבור הקדוש לדעת שאחד מחוטי העירוב נקרע. ומה עושים כעת? האם אפשר להזעיק את אחד מה"גויים של שבת" (או מה"גויים של יום חול"...) שמסתובבים כאן, כדי שיתקן את העירוב הקרוע?
ראש השנה. בחוץ חם מאד, ממש לוהט, והנה האנשים מתאספים בחזרה לבית הכנסת, שבים מביתם מההפסקה הקצרה שבין תפילת שחרית לתקיעות השופר ותפילת מוסף. הגבאי ר' זונדל נכנס לבית הכנסת ועיניו חשכו. אחד הזאטוטים הגיע, בדרך לא דרך, אל לוח החשמל וכיבה את מתג המזגנים. "מה יהיה כעת?" הזיע ר' זונדל, רואה כבר בעיני רוחו את שלוש מאות המתפללים עומדים בתפילה ונוטפים זיעה. הוא ראה בדמיונו את עיניו הקודחות של המתלונן הסדרתי, שבודאי יאשים אותו במחדל הנוראי. ובאמת, גם בלי המתלוננים הידועים והקבועים, יהיה בבית הכנסת חם מאד. האם מותר לקרוא לגוי, כדי שידליק את המזגנים (גם בלי להזדקק להיתרו של ה"מנחת יצחק", אותו הזכרנו קודם לכן, ש"הכל חולים אצל חום")?
לדעת רוב הראשונים אסורה "אמירה לנכרי" לצורך עשיית מלאכה מהתורה, ורק לדעת בעל העיטור ניתן להקל בדבר. באמירה לנכרי לצורך עשיית מלאכה מדרבנן, כתבו הפוסקים להקל בדבר לצורך מצוה (או במקום צער או בהפסד מרובה). ואמנם, למרות שאין להתיר אמירה לנכרי לעשות מלאכה מהתורה אף לצורך מצווה, מכל מקום התירו הפוסקים לומר לגוי לתקן את העירוב שהתקלקל בשבת (ואם אפשר, עדיף שהגוי יתקן את העירוב בצורה האסורה רק מדרבנן, כמו שיקשור את החוט בקשר עניבה וכדומה), כי במקרה כזה, של מצוה לרבים ומחשש שיבואו לידי מכשול, סמכו להקל כדעת בעל העיטור. (ובאלעד אינני יודע מה הדין, כיוון שהרי גם לולי העירוב יש כאן "גדר היקפית", ואם הגדר ההיקפית סגורה כהלכה, אזי הגדר עצמה מקילה עלינו לטלטל בתוך העיר, ומי אמר שמותר לקרוא לגוי לתקן את העירוב, כאשר הגדר ההקפית נחשבת בעצמה לעירוב?!. אך כמובן שמדובר בנושא מורכב וארוך, ובעבר, לפני מספר שנים, כתבנו על הנושא, והדברים צריכים בירור).
רבה של פראג, בעל ה"נודע ביהודה", מספר שנהגו בזמנו שגוי היה מדליק נרות בבית הכנסת לפני תפילת נעילה. "הנודע ביהודה" מוחה על מנהג זה ומתיר רק שהגוי יטלטל נרות דולקים ויפזרם בבית הכנסת. ישנו דיון בהלכה מה אסר ומה התיר ה"נודע ביהודה" ואנו לא ניכנס לסוגיה זו. רק נציין שרבי משה פינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה או"ח ג' מ"ב) מתיר לקרוא לנכרי לצורך מצוות הרבים של תפילה בציבור וקריאת התורה.
הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל, ראש ישיבת אופקים, שאל את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם מותר לקרוא לגוי, כדי שידליק את המזגן, לאחר שהגנרטור "קפץ" והבחורים יושבים בישיבת אופקים וסובלים מהחום הכבד. הגרי"ש אלישיב זצ"ל ציטט לו את דברי הספר "השיב משה", הכותב שהיו קהילות שנהגו להקל ולקרוא לגוי להדליק אור בשבת משום תלמוד תורה דרבים. ואמנם הרב אלישיב כתב שלבני תורה, בחורי ישיבות, חוד החנית של לגיון המלך, ראוי ללמוד יותר מתוך צער, ואין זה מן הראוי שיזמינו גוי לצורך זה, כאשר איסור "אמירה לנכרי" הוא דבר הפרוץ בעיני ההמון, והפסקת הגנרטור הוא דבר שכיח (לדאבונינו... אם כי יש לציין שבאלעד מערך הגנרטורים מצוין ואיכותי), לכן לבני תורה וישיבה כדאי להחמיר בדבר. ואולם מפורסם שהגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל הקל בדבר ואיפשר להביא גוי כדי להדליק אור ומזגנים לצורך תלמוד תורה של יושבי בית המדרש.
ומקרה שהתרחש אצלנו בבית (וכנראה שגם אצל חלק מהקוראים, כמובן...). אחד הילדים שיחק במנעול הדלת והמנעול ננעל. המשפחה כולה עומדת בחוץ וכל הנסיונות של כולם, מאבא ועד הילד בן השלש, לנסות לפתוח את הדלת, עלו בתוהו. האם מותר להזמין גוי, כדי שיגיע אחר כבוד כדי לשבור את המנעול? אם המנעול מקולקל או שהמפתחות נשברו או נאבדו, באופן שגם ביום חול היה צריך לשבור את המנעול ולהתקין מנעול חדש, אסור לומר לגוי לשברו, כי השבירה היא מלאכה גמורה ("סותר על מנת לבנות"). אך אם המנעול תקין ובימות החול היינו מסתדרים ומצליחים לפתוח את הדלת מבלי לשבור את המנעול, מותר לקרוא לגוי ולומר לו לשבור את המנעול, (כי השבירה היא "מקלקל" והוא רק איסור דרבנן, שהותר בו אמירה לנכרי במקרה זה).
ומה שקרה אצלנו היה שאחד הילדים ננעל בחדר לבדו ולא הצלחנו לפתוח את הדלת באמצעים רגילים. נפסק להלכה שאם ילד קטן ננעל בחדר, הרי זה בגדר סכנה ומותר גם ליהודי לעשות מלאכה מהתורה בעבורו ובודאי שמותר לקרוא לגוי. אך אצלנו בבית הילד היה כבר גדול יחסית. היה זה שעה וחצי לפני יציאת השבת והילד היה דווקא שמח ומאושר לשבת בחדר הסגור, בפרט כש'השלכנו' לו שקיות ממתקים טעימים דרך חלון המרפסת הרחוקה. כך שהחלטנו לטפל בדלת רק במוצ"ש, מבלי לקרוא לנכרי. ואל דאגה, הילד יצא מהחדר גדוש בחוויות נעימות וללא טראומות...
המסקנה מכל המאמר הזה, ידידי הטובים, הוא שקריאה לגוי בשבת הוא דבר מפוקפק ביותר ולא פשוט בכלל, אלא אם כן למדנו היטב את ההלכות או ששאלנו תלמיד חכם הבקי בעניין. "גוי של שבת" הוא אינו "פתרון אינסטנט" לכל מלאכה בשבת. וכשם שאסור להחמיר על חשבון בני הבית שלנו ולא לקרוא לגוי כאשר ההלכה מתירה זאת, כך אסור להקל ולקרוא לגוי כשההלכה אינה מתירה את הדבר. בעזרת ה' בקרוב יבוא המשיח ואז תתקיים הבטחת הנביא "והיו מלכים אומנייך" ויהיו לנו גויים רבים, שיהיו העבדים שלנו. לכן כדאי להזדרז וללמוד את הלכות "אמירה לנכרי", כדי שנדע מה מותר ומה אסור לנו לבקש ממאות העבדים הנכרים שיגיעו לעבוד אצלנו בחינם...
הערה: פסקי ההלכות במאמר לוקטו, עובדו ונערכו מספר "אורחות שבת", וכל אחד יעשה שאלת חכם ויתייעץ עם רבותיו. המאמר פורסם בעיתון קוראים אלעד ומתפרסם באדיבות הכותב שליט"א. כל הזכויות שמורות להרב ש"ב גנוט.
