מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט

פרטים

קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 14:34

נכתב על ידי Super User

כניסות: 510

הרב שמואל ברוך גנוט

חיוב מיתה במשיח שקר

שאלה: אדם שאמר על עצמו שהוא המשיח, והתברר  ששיקר ואינו המשיח, האם חייב מיתה? ומה דין אדם הדיוט ופשוט, שאיש אינו מאמין לו שהוא המשיח, האם חייב מיתה כשהכריז על עצמו שהוא המשיח?

תשובה: א. איתא בסנהדרין (צ"ג, ב') שבר כוזיבא אמר להו לרבנן ש"אנא משיח" ובדקוהו וראו שאינו מריח ודאין, כפי הנאמר במשיח בן דוד שדן ושופט ע"י חוש הריח, וכיון  שכך-הרגוהו. ופירש היד רמה: "איכא למימר דכי האי גוונא נביא שקר הוי, דהא משיח ברוח הקודש הוא דמורח ודאין, ואיהו כיון דאמר דמשיח אנא ומורח אנא ודאין, הו"ל נביא שקר ומחייב קטלא", עכ"ל.

ואמנם דעת הרמב"ם (מלכים י"א, ג') שאומות העולם הרגו את בר כוכבא, ובכס"מ הערה מקורו ממדרש איכה (פ"ב, ה'). ואולם הראב"ד שם נקיט כפשטות הש"ס, שישראל הרגוהו. והיינו שהרמב"ם סבר שהמשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים ולהחיות מתים ולהוכיח את עליונותו, כמש"כ שם בפירוש, והוכיח כן מהא דר' עקיבא ע"ה היה נושא כליו של בר כוכבא המלך והוא וכל חכמי דורו דימו שהוא המשיח, עד שנהרג בעוונות, וכיון שנהרג- רק אז נודע להם שאינו משיח, ולא שאלו חכמים ממנו לא אות ולא מופת, עכתו"ד שם. ובהמשך כתב שאם יעמוד מלך מזרע בית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, ויכוף כל ישראל לילך בה ויחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'- הרי הוא ב"חזקת משיח", ואם אכן הצליח לבנות את ביהמ"ק ולקבץ את נדחי ישראל, הרי הוא משיח ודאי. ולד' הר"מ י"ל שהמשיח אינו מחויב להכריז על עצמו שהוא שליח הקב"ה בפועל ומורח ודאין, וממילא גם אין סיבה לחייבו מיתה, והרדב"ז ביאר שד' הרמב"ם אינם סותרים את דברי הגמ' בסנהדרין, ופירוש ד' הש"ס הוא שרפו ידי ישראל ממנו, לאחר שראו שאינו מורח ודאין, וממילא באו הגויים והרגוהו. או שאגדות חלוקות הם.

ב. ואתה הראת לדעת שלדברי היד רמ"ה המכריז על עצמו שהוא המשיח ומורח ודאין אנא (שכנראה לדעתו הוא תנאי בעצם ההכרזה ש"משיח אני"), נחשב כנביא שקר וחייב מיתה, כדין כל המתנבא דברי שקר בשם ה'. ועלינו לברר ולדעת כשאדם פשוט ורגיל מכריז על עצמו שהוא המשיח, ואיש אינו מאמין לו וכולם בזים לדבריו, האם חייב מיתה כנביא שקר. והשאלה היא האם עצם האמירה השקרית בשם ה' הוא האיסור וחיוב המיתה, או שנאמר שתוצאת הדיבור, שהבריות ינהו אחר דבריו, היא אסורה.

ודבר זה נפתח לכאו' בגדולים. שההגה"מ (ע"ז ה', ז') כתב בהלכות נביא שקר בשם הרא"מ: "הילכך יזהר אדם שלא יאמר אפילו דרך חוכא ושחוק "הקב"ה אמר לי כך", ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואין מרגישים שעוון הדבר, כתבתי". ואולם המנ"ח כתב (מצוה תקי"ז אות ד'): "שלא שייך נביא שקר רק אם הולך בדרך נביא שראוי להאמין בו על נבואת אמת, שאם משקר הוא נביא שקר, אך אם בא איזה הדיוט ומתנבא הרי זה לשחוק וללעג ומי יאמין לו, ואינו בכלל זה, ועי' בר"מ פ"ז מיסוה"ת ה"ז שכתב "תנאי הנביא שמחוייבים להאמין בו, ואם הוא משקר הוי ליה נביא שקר", אבל אם אינו בגדר הזה לא שייך כלל נביא שקר", עכ"ל. וכתב שכן מצא במשנת חכמים, ועי' בהעמק שאלה להנצי"ב שכתב (דברים י"ח, כ') כד' המנ"ח, שמדברי הרמב"ם נראה שדין נביא השקר שייך רק כשיתחזק לנביא, ומפני ש"הוא הולך בדרכי הנבואה". וא"כ בנידונינו גופא נחלקו האי קמאי.

ואמנם יתכן שישנו הבדל מסוים בין דברי המנ"ח לדברי הנצי"ב. שהמנ"ח אמרי בהדיוט שכולם שמים אותו ללעג וקלס, ובכה"ג שמצהיר בשם ה', אינו חייב מיתה. אך הנצי"ב איירי באחד שאינו "הולך בדרכי הנבואה", שאז אינו מחויב מיתה. ונפ"מ לכאו' בין ב' הדברים באחד הנחשב לאדם רציני ואמין, ואפילו צדיק גדול ות"ח, אך אינו נחשב ל"הולך בדרכי הנבואה", האם מחויב מיתה כשהצהיר ששמע בשם ה' ואמר שהוא משיח וכיוצ"ב, וצ"ע לעת הפנאי.

ג. ובשו"ת הרמב"ם סי' רכ"ה הובאה תשובה מנכד הרמב"ם רבי סעדיה ז"ל, וז"ל: "ולאחר חורבן בית שני בנ"ב שנה קם כוזיבא המלך ואמר שהוא משיח וכו',  ומלך שנתיים וחצי ונהרג. ורז"ל אמרו בסנהדרין פרק חלק שחכמי ישראל הרגוהו על שאמר שהוא משיח והוא לא היה מזרע דוד", עכ"ל. ויש שביארו שכוונתו היא שבמעשהו כפר בהקב"ה, כפימש"כ הרמב"ם בעיקר הי"ב מעיקרי האמונה (בפיהמ"ש בסנהדרין פ"י), שציוונו להאמין בביאת המשיח וכו' "ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו".

ויש להבין דלפי"ז מדוע לא נחשבו בני חשמונאי, הכהנים הצדיקים, ככופרים בהש"י, לאחר שנטלו את מלכות בית דוד ומלכו בעצמם, וכמש"כ הרמב"ן בפרשת ויחי שנעשו על שעברו על "לא יסור שבט מיהודה". וצ"ל שדוקא נטילת מלכות בית דוד בתקופות מסוימות,כמו בשעת המלכות הניצחית של מלך המשיח, אשר עליו דיבר הרמב"ם שם ביסודו, הוא מחשיבתם לכופרים בשם ה'. אך בתקופות אחרות, כמו בתקופת מלכי ישראל, שחילקו את מלכות בי"ד לב' חלקים ומלכו בישראל ב' מלכים יחדיו, אין במלכותם כפירת בהש"י ובדברי נביאיו, וצ"ב.

ואולם קצ"ע, שמדברי הגמ' בסנהדרין משמע שחכמי ישראל לא ידעו האם בר כוזיבא הוא המשיח, עד שבדקוהו במורח ודאין. ואם לא היה כלל מזרע בית דוד, כמש"כ בשו"ת הרמב"ם, א"כ מדוע הסתפקו הם על תוקף משיחותו? - ואולי אכן בר כוזיבא שיקר להם וטען שהוא מזרע דוד, וס"ל לחכמים שגם אדם הטוען שהוא מזרע דוד והוברר שאינו מזרע המלוכה, נחשב הוא ל"חולק על המשפחה". והקב"ה יזכנו לראות במהרה במשיח בן דוד, מורח ודאין, שיבוא ויגאלנו ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו.