שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט
קריאת סיפורי צדיקים בשירותים
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 29 דצמבר 2020 13:08
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 876
הרב שמואל ברוך גנוט
קריאת סיפורי צדיקים בשירותים
שואל הרב מרדכי ציון שליט"א: האם מותר לקרוא סיפורי צדיקים בבית הכסא
תשובה: אמרו חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים", ויש שהמליצו כן על סיפורי הצדיקים, וידועה מעלת סיפורי הצדיקים המחדירים יר"ש מרובה, וידוע מליצת החכמים 'לא המדרש עיקר אלא המעשה', היינו מעשיות בחכמים וצדיקים,
ובכתובות (ה, א): 'דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ. ובמדרש רבה (במדבר כא, ג) איתא: "כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסם בעולם כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם". ובמגילה (כה, ב): אמר רב אשי, האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה, ומאן דשבחו ינוחו לו ברכות על ראשו. וכתב בשו"ת חת"ס (ח"ו סי' נט) דהוא מצוה גדולה לספר בשבח הצדיק, שבזה מעורר לאחרים לאחוז בדרכו של הצדיק.
וכתב רבנו בחיי (הקדמת פרשת וישלח): 'אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד' (משלי כה, כו-כז). שלמה המלך ע"ה הודיענו בכאן מעלת הצדיק...כי יתחייב האדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעלתם, והגיד לך כי ערך החקירה הזאת בחקר כבודם הוא טוב מאכילת הדבש, כי אכילת הדבש הרבות לא טוב, והרבות לחקור בכבודם הוא טוב וכבוד אצל המחשבה... וע"כ הזהיר שלמה המלך ע"ה כי לחקור כבוד הצדיקים והספור בשבחם ומעלתם כבוד הוא אצל המשבח, והזריז בדבר הרי זה משובח, ורבוי החקירה בכבודם טוב מאכילת הדבש. וכן אמר דוד ע"ה (תהלים טו, ד) 'ואת יראי ד' יכבד', הזהיר לחקור כבוד הצדיק ולספר בכבוד יראי ד' ולכבד אותם'. ועי' בשו"ת משנה הלכות (חי"ב סימן תעג).
ומרבינו בעל אבי עזרי זיע"א הודפס ספר שלם בשם 'שימושה של תורה', עם עובדות וסיפורים שסיפר על גדולי ישראל זצ"ל, ובעיני ראיתי כו"כ פעמים את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א קורא בספרי תולדות צדיקים וגדולי ישראל, ושמעתי עדות נאמנה שלאחרונה מעיין רבנו שליט"א טובא בספר תולדותיו של הגרב"צ פלמן זצ"ל ויש לו סימניה בספר לדעת היכן אוחז.
והנה הגר"ש קלוגר זצ"ל בחכמת שלמה (או"ח סי' פה סעיף ב) כתב שמותר להרהר בו יתברך בבית הכסא. וכ"כ בספר נחל אשכול (הלכות תפילה וק"ש סי' יב אות כח) ששמע מגדול אחד שמותר להרהר בגדולתו של הקב"ה במקומות המטונפים, וזהו כוונת המשורר בשיר היחוד ליום ג' אף כל טנופת לא תטנפך. וכ"כ בשו"ת לב אברהם (סימן כג). וכן הביא בשו"ת ויברך דוד (ח"א סימן טו) בשם הגר"מ אריק זצ"ל בהגהותיו על ספר חסידים (סימן קנז) ושו"ת משנה שכיר (ח"ב סימן כג) והגר"ד יונגרייז זצ"ל בספר אור דוד (פוסקים סימן לא). ואמנם בשו"ת לבושי מרדכי (תנינא חיו"ד סימן קעא) צידד להחמיר בזה. וכן בספר בני ציון (סימן פה אות ג) פקפק בהיתר זה. וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן א) העלה להחמיר בזה. וע"ע בשו"ת להורות נתן (ח"א סי' א).
ורבינו מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א בספר דעת נוטה (ח"א עמוד כ) כתב שמותר להרהר במציאות ה' יתברך בבית הכסא אם אין זה קשור בפסוקים ולא יבא על ידי זה להרהר בפסוקים ובדברי חז"ל. ומה שכתב בביאור הלכה (סימן תקפח סעיף ב, ד"ה שמע) שאין לעשות מצוה בבית הכסא, הוא במצוה שיש בה מעשה.
והנה הגם שיש מעלה גדולה לקרוא סיפורי צדיקים ועובדות חייהם, והרי כתב הרמב''ם (דעות פ''ו הל''ב): ''מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו, הדבק בחכמים ותלמידיהם. ולפיכך צריך אדם... להתחבר בהן בכל מיני חיבור שנאמר ולדבקה בו'', מ"מ אינם בגדר ד"ת ולכאו' יהיה מותר לקרוא אותן בבית הכסא. ומצינו בשו"ע ורמ"א (או"ח סי' מז ס"ב) גבי ברכות התורה, ש"צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא בין למדרש". וסיפורי צדיקים ודאי אינם בכלל זה וא"כ אינם ת"ת ממש והקורא בהם אינו מקיים מ"ע דת"ת. ובשו"ת אבני ישפה (ח"ח סימן ל) פסק דסיפורי צדיקים שאינם מושתתים על ש"ס ודברי חז"ל, א"צ גניזה, דאינם בכלל ד"ת.
ובמאמר הגר"י ליברמן שליט"א מח"ס הנודע משנת יוסף, בבטאון מוריה (קסא- קסד) בענין לימוד בליל ניטל, מעיד על המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל שלימד תורה ברבים בליל הניטל, ובכל זאת כשהעירו לו שהלילה ניטל, עצר מלימודו ופסק הימנו וסיפר סיפורי צדיקים. הרי שסבר שאין סיפורים אלו בכלל ד"ת, ופשוט.
אמנם יל"ד בזה לפימש"כ בהליכות שלמה הלכות תפילה (כ, כג) שפסק מרן הגרשז"א זצ"ל לגבי ספרים הדנים בענייני תיקון המידות שנכתבו בכשרות, שאע"פ שאינם מיוסדים על מאמרי חז"ל אלא על חכמת תכונות הנפש וכדומה ואין בהם קדושה, יתכן שאסור לעיין בהם בבית הכסא. וביאר שם בדבר הלכה (אות ל"ה) שכל דבר שמיוסד על מאמרי חז"ל בלאו הכי צריך לנהוג בהם כבוד ואסור להכניסם שם. ולכן דברי הרמב"ם בעניני רפואה הכתובים בהל' דעות אף אותם שאין מוזכרים בהם מאמרי חז"ל, כיון שכולם מיוסדים על דבריהם ז"ל אסור להכניסם בבית הכסא. אבל ספרי רפואה של הרמב"ם מותר.
ובחוט שני למרן הגר"נ קרליץ זצ"ל (שיעורי מוסר על פרקי אבות, עמוד רצ"ו) נשאל האם על ידי קריאת סיפורי צדיקים המעוררים ליראת שמים יש משום ביטול תורה, והשיב הגר"נ: 'האם ללמוד מוסר זה גם ביטול תורה?' ואח"כ נשאל האם מותר להכניסם לבית הכסא, והשיב: זה לא דרך ארץ", עכ"ד.
והשבוע שאלתי את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב: לא כדאי, עכ"ל.
ומ"מ ודאי שאסור לקרוא סיפורי צדיקים העולים מהם הלכות או ענייני ד"ת, שאז ייכשל בהרהור ד"ת בבית הכסא. ולכאו' כמעט לא יימלט מהרהור בד"ת, כאשר ברובא דרובא של סיפורי הצדיקים מוזכרים ד"ת ודקדוק הלכה וכו'.